החלטה בתיק בר"ע 52764-12-11

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט אסף הראל; ב"ל 22373-06-11), בו התקבל בחלקו ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.6.11 (להלן - הוועדה).

2.     נקדים ונציין כי הוועדה מושא בקשה זו התכנסה מכוח פסק דינו המוסכם של בית הדין האזורי, מיום 10.5.10 (השופטת עדנה קוטן; ב"ל 3062-08-09, להלן - פסק הדין המוסכם), בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכב חדש אשר תדון בהתאם לכל ההנחיות אשר ניתנו בפסק דינה של כב' השופטת חילו מתאריך 12.12.08, בתיק בל 3622/07 (להלן - פסק הדין הראשון). בפסק הדין הראשון נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר:

"תדון מחדש בעניין ההחמרה ובהתאם לעקרונות שהובאו בפסק דין זה. הוועדה תזמין את המערער ובא כוחו לדיון בפניה, ותאפשר להם להגיש לה מסמכים ולטעון טענותיהם ותתייחס במנומק לחוות הדעת של פרופ' המרמן וד"ר רוגין, כמו גם לחוות דעת נוספות ככל שאלה יוגשו לה. הוועדה תנמק ממצאיה ומסקנותיה באופן שהלך מחשבתה יהא ברור ונהיר לבית הדין"

3.     בישיבתה מיום 5.6.11, הקשיבה הוועדה לתלונות המבקש וערכה לו בדיקה קלינית. הוועדה עיינה בבדיקת אקו דופלר מיום 15.7.07. הוועדה קבעה כי אין ממצאים אובייקטיבים המתאימים למצב של אי ספיקת לב משמעותית וכי מצבו הקליני של המבקש מתאים לסעיף ליקוי 9(1)(ג)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1957 (להלן - התקנות). מצב הנובע הן מהצלקת בשריר הלב והן מהמסתם הלטרלי שהותקן. הועדה לא מצאה עדות קלינית או ממצא במסמכים הרפואיים המעיד על הפרעות בקצב הלב. הוועדה התרשמה כי תלונות המבקש על קוצר נשימה אינן מגובות בעובדות אובייקטיביות. הוועדה לא הסכימה עם הערכת ד"ר רוגין באשר לדרגתו התפקודית של המבקש. הוועדה חלקה על הממצא הקליני עליו מתבסס ד"ר רוגין בחוות דעתו, של אי ספיקה לטרלית קשה, מן הטעם כי ממצא כזה אינו קיים בבדיקת האקו-דופלר ומאחר והוכר הנזק במסתם, כתוצאה מהאוטם. תיקון המסתם גרם לנכות זמנית שחלפה. הוועדה קבעה כי בחוות דעת ד"ר דיאמנט לא מצוין כל ממצא המתאים לאי ספיקת לב ולא ברור מה מקור קביעת ד"ר דיאמנט באשר לדרגת התפקוד. הוועדה ציינה כי גם בבדיקתו הגופנית של פרופ' המרמן מיום 12.9.06, אין כל ממצא התומך באי ספיקת לב. לאור האמור נקבע כי נכות המבקש הינה בשיעור 64.5%, לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות.

4.     בית הדין האזורי קבע כי היה על הוועדה להתייחס לכלל חוות הדעת שהונחו בפניה. לאור פגם משפטי זה נפסק כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס בצורה מפורטת לכל חוות הדעת המפורטות בפסק האזורי, פרט לחוות דעת ד"ר רוגין ולחוות דעת פרופ' המרמן, מחודש 9/06, אליהן התייחסה הוועדה. הוועדה תקבע האם יש בחוות דעת אלה כדי לשנות החלטתה מיום 5.6.11. בית הדין קמא דחה טענת המבקש לפיה פסק הדין הראשון קבע את שיעור נכות המבקש וכי כל אשר נדרשה הוועדה לעשות הוא לדון בשאלת מצב קודם. קביעה רפואית מובהקת שכזו, של שיעור אחוזי הנכות, היא עניין המסור לוועדה. עוד דחה בית הדין טענת המבקש באשר לרישום פרוטוקול הוועדה, אשר לסברת המבקש, אינו משקף את אשר אירע בפועל. משטענת המבקש אינה נתמכת בתצהיר. משכך יש ליחס לפרוטוקול שיקוף של אשר אירע במהלך הבדיקה שערכה הוועדה למבקש. בית הדין דחה הטענה לפיה הוועדה חלקה על הקשר הסיבתי בין הליקוי הלבבי לבין הפגיעה בעבודה. נקבע כי וועדה לא ניכתה למבקש מצב קודם. על פסק זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

5.     בבקשה לרשות ערעור נטען כי בית הדין האזורי שגה בקביעתו לפיה פסק הדין המוסכם לא קבע אחוזי נכות למבקש וכי על הוועדה היה רק לדון בשאלה האם יש לנכות מצב קודם. עוד שגה בית הדין האזורי, לטענת המבקש, עת קבע כי יש לדחות הטענות בכל הנוגע לאופן רישום פרוטוקול הדיון בוועדה, משלא הוגש תצהיר. המבקש צירף לבקשה לרשות ערעור תצהיר מטעמו. המבקש מלין על כך שמכתבו למוסד, שנערך בשל רישום פרוטוקול אשר אינו תואם, לדידו, את אשר אירע בוועדה - לא נענה. לטענת המבקש, בית הדין האזורי לא התייחס בפסק דינו לחוות דעת ד"ר רוגין, מיום 12.8.09, וד"ר דיאמנט, מיום 1.12.11. המבקש טען כי בית הדין האזורי שגה עת קבע כי אין להחליף הרכב הוועדה. לטענת המבקש, מששני פסקי דין לא קוימו ברי כי הוועדה אינה יכולה לדון בעניינו. עוד טען המבקש כי בית הדין האזורי שגה עת התעלם מכך שהועדה ציטטה לא נכון את פרופ' המרמן. עוד שגה בית הדין קמא, לטענת המבקש, בקובעו כי הוועדה התייחסה לחוות דעת ד"ר רוגין מיום 16.9.07 בצורה מנומקת.

6.     לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה ונתתי דעתי לבקשה לרשות ערעור ולכלל החומר המונח בפני, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור בבקשה משלא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה התערבות בית דין זה. על האמור אוסיף הדברים הבאים. בית הדין האזורי התייחס בפסק דינו לחוות הדעת שהונחו בפני הוועדה וקבע כי הוועדה תיתן דעתה לכל חוות הדעת שפורטו על ידו, פרט לשתי חוות דעת אליהן התייחסה הוועדה. משהוועדה נתנה דעתה לחוות דעת ד"ר דיאמנט - לא עלה צורך בעיון נוסף על ידי הוועדה בחוות הדעת זו. אשר להרכב הוועדה, דרך המלך הינה החזרת העניין לוועדה באותו הרכב. לא למותר לציין, כנקבע בפסק האזורי, כי מדובר בפעם הראשונה בה מוחזר עניינו של המבקש לוועדה. בית הדין הורה לוועדה לעיין, בין היתר, אף בחוות פרופ' המרמן מיום 23.8.07. אשר להתייחסות הוועדה לחוות דעת ד"ר רוגין, הוועדה נתנה דעתה לחוות דעת זו תוך ביאור קביעתה. משאלו הם פני הדברים, דין הבקשה לרשות ערעור - להידחות.

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. עניינו של המבקש יוחזר אל הוועדה, על מנת שתדון בהתאם להוראות שניתנו לה בפסק הדין האזורי. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: